החלטה בתיק בר"ע 21352-09-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר; בל' 46887-01-11). בפסק הדין, קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.1.11 (להלן הוועדה), והורה על החזרת עניינו של המבקש לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

2.      המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 25.11.01, ונקבעו לו 20% נכות צמיתה החל מיום 19.1.05 בהתאם לפריט ליקוי 48(2)(ב) כפי שנקבע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (אי יציבות אחורית-קדמית של הברך עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף).

3.      ביום 23.2.09 דחתה הוועדה את תביעת המבקש לדון בהחמרת מצב, על פי הוראת תקנה 36 לתקנות. ביום 6.7.09 הגיש רופא מוסמך מטעם המשיב (להלן: המוסד) "בקשה לדיון מחדש" על יסוד תקנה 37 לתקנות. בבקשתו טען המוסד כי המבקש נותח בשנת 2008, ויש להפחית את שיעור הנכות שנקבעה לו מתחת ל-20%. ביום 16.9.09 הגיש המבקש תביעה נוספת לדיון מחדש בשל החמרת מצב.

וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא חל שינוי כלשהו במצבו של המבקש, בין אם החמרה ובין אם הטבה. על כך הוגש ערר לוועדה. בהחלטתה מיום 15.2.10 הותירה הוועדה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון על כנה, וקבעה כי לא חל שינוי במצבו של המבקש. על כן, הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4.      בית הדין האזורי (השופט חיים ארמון; בל 1642/10) קיבל את הערעור שהגיש המבקש, וקבע כי " נכון לבקש מהוועדה שתשקול מחדש אם אכן היה נכון שלא לקבוע למערער דרגת נכות נפרדת בשיעור 10% בגין הממצא של חוסר יישור מלא של הברך לפי פריט 48(2)(ו)( II ) למבחנים. אם הוועדה תעמוד על דעתה שאכן כך הוא, תתבקש הוועדה להרחיב את הנמקתה מדוע הפגימה של חוסר יישור מלא של הברך כלולה בפגימה של אי יציבות ". בית הדין האזורי קיבל גם את טענת המבקש באשר לממצא של הקרע במיניסקוס וקבע, כי " בעניין זה, לכאורה, הקרע במיניסקוס היה מצדיק קביעת דרגת נכות נפרדת בשיעור 10% לפחות לפי פריט 48(2)(ז)( I ) למבחנים...לפיכך אני סבור שנכון לבקש מהוועדה לשקול אם נכון לקבוע למערער דרגת נכות נפרדת בשל הקרע במיניסקוס, ואם היא תחליט שאין לעשות כך - עליה לנמק זאת. אם בעקבות ביצוע האמור לעיל, תגיע הוועדה למסקנה שדרגת הנכות הבסיסית של המערער עולה על שיעור 20%, יהיה עליה לשקול גם את העלאת דרגת הנכות מכח תקנה 15 לתקנות, ובעניין זה - יהיה על הוועדה להביא בחשבון גם את טענות המערער בעניין אובדן מקצועו ואת האמור בחוות דעתו של המומחה ברפואה תעסוקתית, ד"ר י"ש גושן לעניין זה" (להלן: פסק הדין הראשון).

ביום 17.1.11 התכנסה הוועדה והתייחסה להנחיות פסק הדין הראשון. הוועדה שבה  ודחתה את הערר שהגיש המבקש. בין השאר, קבעה הוועדה כי חוסר היישור של הברך נגרם כתוצאה מתגובת המבקש לכאב הנובע מהקרע במיניסקוס ולא כתוצאה מחוסר היציבות הקלה. לדעת הוועדה " אם נבחר לפרק את הנכות נכותו הכללית תפחת מהנכות בשיעור 20%." על החלטת הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

5.      בפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי הוועדה לא פעלה על פי הוראות פסק הדין הראשון. הוועדה כתבה בהחלטתה, כי ההגבלה ביישור הינה תוצאה מהנזק במיניסקוס. לגישת המבקש, אין בכך כדי להסביר מדוע אין לקבוע לו נכויות נפרדות בגין פגמים אלה, המופיעים בפריט ליקוי 48 כפרטי משנה נפרדים. לפיכך נטען כי יש לשקול קביעת דרגות נכות נפרדות, בגין חוסר היישור המלא של הברך ובגין הנזק למיניסקוס, בנוסף לנכות בשיעור 20% שנקבעה לו בגין אי יציבות הברך. לגישתו, עמדת הוועדה כי אין להעניק נכות נפרדת מצביעה על כך שהיא נעולה בעמדתה, ומשכך יש להחזיר את התיק לוועדה בהרכב אחר, שבפניה לא יעמדו הפרוטוקולים של וועדות קודמות.

6.      ב פסק הדין מושא הבקשה (הנשיאה ורד שפר; בל' 46887-01-11) עמד בית הדין האזורי על הוראות פסק הדין הראשון. בית הדין האזורי קיבל חלקית את ערעור המבקש, וזאת בנוגע לממצא של חוסר יישור של הברך. לפי קביעתו, בדחיית הוועדה את בקשת המבקש להכיר בנכות נפרדת בגין חוסר היישור, מן הטעם שהוא נגרם כתוצאה מהכאב הנובע מהקרע במיניסקוס, נפלה טעות משפטית. בית הדין עמד על כך, שסעיף 48 לרשימת הליקויים מפרק לגורמים את שורת הפגימות האפשריות בברך, תוך שהוא מתייחס בבירור לנזק במיניסקוס (48(2)(ז)) ולהגבלה ביישור הברך (48(2)(ו)) כפגימות נפרדות. לפי קביעת בית הדין האזורי, הוועדה מצאה כי במבקש מתקיים הן מצב רפואי של נזק למיניסקוס והן מצב רפואי של הגבלה ביישור הברך. כל אחד מהמצבים מופיע בתקנות כפגימה נפרדת. לפיכך, מנועה הוועדה מלשלול את שיעור הנכות בגין אחד מהמצבים בנימוק כי הוא פועל יוצא של מצב אחר המצוין בתקנה. עוד הוסיף בית הדין האזורי, כי על פי הוראות פסק הדין נתבקשה הוועדה להרחיב ולנמק מדוע היא סבורה כי בפגימה של חוסר יישור מלא של הברך כלולה פגימה של אי יציבות, ואילו הוועדה הבהירה מדוע היא כלולה, לשיטתה, בפגימה של הנזק במיניסקוס. בכך מצא בית הדין האזורי טעות נוספת בעבודתה של הוועדה, המצדיקה אף היא קבלת ערעור באופן חלקי.

7.      בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש לעניין הנזק במיניסקוס. לפי קביעתו, " בהתחשב בעובדה שמדובר בוועדה שדנה גם בתביעה להחמרת מצב וגם בדיון מחדש על פי תקנה 37, היה בסמכותה של הוועדה לשנות משיעור הנכות שהעניקה למערער ולהעמידו על המצב המותאם לאחר ביצוע הניתוח בשנת 2008. הוועדה הסבירה בבירור כי המצב המקורי שבגינו הוענקו למערער 20% נכות בשל אי יציבות אחורית קדמית עם התעקמות הברך, אינו המצב הנכון למועד הבדיקה. משכך, שינתה הוועדה את פריט הליקוי ואימצה חלקית את מסקנתו של ד"ר ארבל, המומחה מטעמו של המערער, שקבע כי הוא סובל ממגבלה שמקנה 10% נכות בגין אי יציבות קלה (תקנה 35(1)(ב)) ומגבלה נוספת בגין הנזק בקרע במיניסקוס שאף היא מעניקה נכות בשיעור 10%. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בכל הנוגע לנזק במיניסקוס." בית הדין קיבל את בקשת המבקש לפיה עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר. בית הדין קבע כי " הוועדה תיבחן את מצבו של המערער תוך שהיא מתייחסת לכל אחת מהפגימות מהן הוא סובל בנפרד, ותיקבע אם ניתן ליישמה לגביו. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בחיוב, תקבע הוועדה את שיעור הנכות לפי כל אחד מסעיפי הליקוי המופיעים בתקנה המתאימה למצב הרפואי הלקוי ותשקלל את הנכות."

8.      בבקשתו, טוען המבקש, כי היה על בית הדין האזורי לקבוע בפסק דינו, כי הוועדה הרפואית בהרכבה החדש תדון בהענקת נכויות נפרדות בגין חוסר היישור המלא של הברך ובגין הנזק במיניסקוס בנוסף לנכות הצמיתה שנקבעה למבקש בשיעור 20% ובגין אי היציבות של הברך. המבקש מדגיש, כי שיעור נכות זה נקבע על ידי הוועדה מדרג ראשון ביום 16.9.09. משלא הוגש ערעור בנוגע לקביעה זו על ידי המוסד, הפכה החלטה זו לחלוטה. כעת, וועדה אחרת אינה יכולה להפחית מאותו שיעור אחוזי נכות. עוד מוסיף המבקש כי אין מניעה להחזיר עניינו לוועדה בהרכב אחר לגבי פגימה אחת בלבד, בעוד שקביעות קודמות של הוועדה לגבי פגימות אחרות ייוותרו בעינן. בנוסף לכך, טוען המבקש כי על בית הדין האזורי היה לקבוע כי בפני הוועדה, בהרכבה החדש, לא יעמדו הפרוטוקולים של וועדות רפואיות לעררים קודמות שדנו בעניינו. לגישתו, מקבלים הדברים משנה תוקף נוכח הפגמים הרבים שהתגלו בעבודתה של הוועדה בשני הגלגולים הקודמים בעניינו.

9.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בשני פסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.1.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי מתבקשת תגובת שני הצדדים לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש אל הוועדה באותו הרכב, על מנת שתבהיר היטב מהם הליקויים מהם סובל המבקש בברכו הימנית, מהם אחוזי הנכות המתאימים למצבו, ועל פי אילו סעיפי ליקוי. לאחר שתעמוד כאמור על מצבו הרפואי של המבקש, תשוב ותתיחס לשאלות כפי שהוצבו בפניה בפסק הדין הראשון, ובאופן שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה.

         הבהרה זו מתבקשת נוכח אי הבהירות העולה מהחלטת הוועדה, שעל פני הדברים הותירה על כנה קביעה קודמת בדבר סעיפי הליקוי המתאימים למצבו של המבקש, בעוד שמפירוט ממצאיה עולה לכאורה תמונה של הטבה במצבו של המבקש, והסכמה חלקית עם קביעות ד"ר ארבל.

10.    תגובת הצדדים למוצע תוגש עד ולא יאוחר מיום 30.10.2011.

ניתנה היום, כ"ז באלול, תשע"א (26 בספטמבר, 2011) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: